המשפט השימושי ביותר הוא משפט שאפשר להתאים למצב. הדוגמאות הבאות מתאימות לשלוש סיטואציות שרבים פוגשים: ראיון עבודה, תור אצל רופא ושיחה עם עמיתים לעבודה. בעברית יש פעלים ותארים שמשתנים לפי מין דקדוקי. במקומות שבהם זה חשוב, מופיעות שתי צורות נפוצות; בחרו את הצורה שמתאימה לאופן שבו אתם מדברים על עצמכם.
בראיון עבודה
דרך מנומסת לבקש לשמוע פרטים נוספים.
שאלה פתוחה שעוזרת להבין מה עושים בתפקיד.
אפשר להתחיל שאלה נוספת במילים „אפשר לשאול…?”
מוסיפים אחרי ב־ תחום, כלי או סוג עבודה.
בוחרים בין „מתעניין” ל„מתעניינת” לפי לשון הדיבור שלכם.
שאלת סיום שימושית כשהראיון עומד להסתיים.
בתור אצל רופא או רופאה
אפשר להוסיף יום או שעה: „ליום שלישי”.
מצביעים על המקום שאליו מתכוונים. זו דוגמה לשפה, לא ייעוץ רפואי.
אפשר להחליף את „יומיים” בפרק זמן אחר.
בקשה ברורה כשצריך עוד זמן להבין.
שיחת חולין עם עמיתים
פתיחה ידידותית לשיחה ביום ראשון או שני.
שאלת המשך טבעית כשכבר יודעים על מה מישהו עובד.
פונים לקבוצה. לאישה אחת אומרים „על מה את עובדת?”, ולגבר אחד „על מה אתה עובד?”.
הזמנה ידידותית לאדם אחד או לקבוצה.
מתרגלים שיחה, לא רק רשימה
בחרו שני משפטים לסיטואציה שעומדת להגיע ואמרו אותם בקול עם פרט מהחיים שלכם. אחר כך הכינו שאלה אחת שתמשיך את השיחה. למשל, אחרי „יש לי ניסיון ב־___” אפשר לשאול „מה הכי חשוב בתפקיד הזה?”.
כשחסרה מילה: רגע, אני מנסה לנסח את זה.
כשמדברים מהר מדי: אפשר לדבר קצת יותר לאט?
התחילו בגרסה קצרה. כשהיא נעשית מוכרת, שנו את האדם, הזמן או הפרט. כך לומדים להשתמש בביטוי בגמישות ולא רק לשנן משפט אחד.