אין רשימה אחת שמתארת את כל מי שלומדים עברית. שפת האם, מה שכבר למדתם והמצבים שבהם אתם מדברים משפיעים על הטעויות שתעשו. במקום לנסות להימנע מכל טעות, בחרו דפוס אחד שמופיע בדיבור שלכם ותרגלו אותו בכמה משפטים שימושיים.
1. אומרים „יש לי” כדי לתאר משהו שיש לכם
בעברית משתמשים בדרך כלל בביטוי „יש לי” כדי לדבר על בעלות או על משהו שיש. לפעמים מתרגמים את המשפט מאנגלית מילה במילה ושוכחים את המבנה הזה.
תרגלו את כל הצירוף „יש לי” עם שמות עצם שונים: יש לי רעיון, יש לי פגישה.
2. מתאימים את לשון הגוף הראשון לאופן שבו מדברים על עצמכם
חלק מצורות ההווה והתארים בעברית משתנים לפי מין דקדוקי. בחרו את הצורה שמתאימה לאופן שבו אתם מדברים על עצמכם והשתמשו בה בעקביות כשאתם מספרים על עצמכם.
הבחירה כאן היא בניסוח שלכם. הדרך שבה אדם אחר או מורה פונים אליכם אינה משנה את הצורה שבה אתם מדברים על עצמכם.
3. מוסיפים „את” לפני מושא ישיר מיודע
כשהמושא הישיר מיודע — למשל סרט מסוים, ספר שכבר הזכרתם או שם של אדם — בדרך כלל מוסיפים לפניו „את”. אין לה מילה נפרדת באנגלית.
שימו לב להבדל בין משהו מסוים לבין דבר כלשהו מאותו סוג.
4. מתאימים את שם התואר לשם העצם
שם תואר שבא אחרי שם עצם מתאים לו במין ובמספר. בצירוף מיודע גם שם העצם וגם שם התואר מקבלים את היידוע.
כשאתם לומדים שם עצם חדש, אמרו אותו יחד עם שם תואר אחד במקום לשנן אותו לבדו.
5. לומדים את מילת היחס יחד עם הפועל
מילות היחס בעברית לא תמיד זהות לאלה שמשתמשים בהן באנגלית. למדו את הפועל יחד עם מילת היחס שלו, ואז תרגלו את הצירוף בתוך משפט שלם.
שמרו רשימה קצרה של צירופים שאתם באמת משתמשים בהם, והוסיפו לכל אחד משפט לדוגמה.
מתקנים דבר אחד וממשיכים בשיחה
בחרו דפוס שחשוב למה שאתם רוצים לומר. תרגלו אותו בשלושה משפטים, ואז השתמשו בו בשיחה קצרה. אם שמתם לב לטעות תוך כדי דיבור, אפשר לומר „התכוונתי ל־___” או פשוט לנסות שוב. תיקון עוזר כשהוא נותן דרך ברורה יותר להביע את הרעיון ומאפשר להמשיך הלאה.
תרגול קצר: אומרים משפט אחד, בודקים את הדפוס, אומרים אותו שוב באופן טבעי ומוסיפים פרט חדש. שומרים את התיקון השימושי, ולא הופכים את השיחה למבחן.